השלכנות – גישה חדשנית או מיושנת?

 

תמיד כאשר עולה דיון על השלכנות, המשוחחים מתחלקים לשניים: אלו שבעיניהם זו גישה חדשנית וחשובה שתוכל לשנות את פני ההיסטוריה, ואלו שבעיניהם זה מושג מיותר שלא מחדש הרבה. ברשומה הזו אסביר מדוע לדעתי השלכנות היא הגישה החדשנית והחשובה ביותר שקיימת היום בשיח.

 

ראשית, כדי שנהיה מסונכרנים בינינו, זו ההגדרה ל"השלכנות":

השאיפה לחיות את חיי כך שההשפעה הכוללת שלי על העולם תהיה יותר חיובית מאשר שלילית. ובמילה "עולם", הכוונה היא לכל מי שחי ומרגיש: חיות הבר, בני האדם וחיות מבויתות כאחד. מהות הגישה הזו תובהר, אני מקווה, לאורך הרשומה.

 

יש האומרים שהמושג הזה לא שונה מהשאיפה הכללית לחיים אקולוגיים, ולכן לא מחדש הרבה. אני, לעומת זאת, חושב ההפך, ואסביר זאת עם הדוגמה הבאה: באחת מקבוצות הפייסבוק שעוסקות באקולוגיה, מישהו פתח דיון בשאלה: מה הצעד המשמעותי ביותר שעשיתם למען הטבע? כמעט כל התשובות עסקו בצמצום הפסולת. זכורה לי במיוחד מישהי שענתה שהיא משתמשת בשני צדי הדף לפני שהיא זורקת אותו, וכשזה אפשרי היא משתמשת במחשב ולא בדפים כלל. זה בהחלט צעד יפה שאין לי שום כוונה לזלזל בו, אך האם הוא באמת קרוב בכלל להיות הצעד המשמעותי ביותר שאדם יכול לבצע למען הטבע?

 

בואו נחשוב לרגע על האדם הממוצע. הוא קם בבוקר ונוסע לעבודה, בדרך-כלל ברכב פרטי (לבד או עם קולגות). לאורך הנסיעה הרכב שלו פולט לאוויר תחמוצות חנקן, פחמן חד-חמצני, מזהם חלקיקי עדין, בנזן, טולואן, אוזון, ועוד חומרים רעילים שונים שמתפשטים באטמוספירה וגורמים לסרטן, מחלות לב, מחלות נשימתיות, הפלות טבעיות, מומים מולדים, שבץ, סוכרת, ועוד. בנוסף, חלק מהחומרים הללו הם גזי חממה שגורמים להתחממות כדור הארץ ושינויי אקלים, וכך לשריפות ובצורות. אחר-כך הוא יגיע לעבודה, שהיא כנראה כרוכה בניצול משאבים (חול, מים, נפט, תוצרים חקלאיים), שינוע ופסולת. בסוף יום העבודה הוא יחזור הביתה (שוב: ברכב), ייכנס לבית שלו שיושב על שטח שהיה בעבר בית גידול טבעי ועכשיו הוא רצפה שוממת, הוא יתקלח, ואגב כך יגזול 40 ליטר מים מהנחלים שהולכים ומתייבשים, ויאכל ארוחת ערב שבשביל הייצור שלה גזלו כמויות אדירות של קרקעות ומים, והשתמשו בחומרי הדברה. ועוד לא הזכרנו נזקים כמו ביוב, הדברה ביתית, זיהום אור ורעש.

 

אז לחסוך בנייר ובבקבוקי פלסטיק – זה נחמד, אבל זה פשוט לא מספיק. וזו הבעיה הראשונה של השיח האקולוגי היום: הוא מכיל אמנם דרכים לשמור על הסביבה, וחלקן בהחלט חשובות, אבל הוא מתחמק מדיון כמותי ולכן נשאר מעורפל: כולם יודעים שצריך לצמצם את הפגיעה, אבל כמה זה "לצמצם"? לחסוך דף? לחסוך ליטר מים? לכבות את האור בשירותים? לפעמים זה נהיה מאוד סמלי. השלכנות, לעומת זאת, מציבה רף מוגדר היטב: הנזק שלי לעולם צריך להיות קטן מהתועלת. כמובן, אין דרך מדויקת למדוד את הנזק ואת התועלת, אך ניתן לאמוד אותם – ולהבין שכדי להצליח להפוך את המאזן יש להשקיע בנושאים קריטיים כמו תחבורה וניצול קרקעות.

נסיעה ברכב היא אחד הנזקים הגדולים שלנו

 

הבעיה השנייה בה לוקה הדיון האקולוגי הרווח היום, היא הסתכלות היסטורית צרה. עושה רושם שהדיון נהיה בעיקר רשימה של עצות אקולוגיות במקום דיון מהותי. החשיבה הזו מתעלמת מההשפעה הגדולה ביותר שלנו על העולם, לטוב ולרע: הצאצאים שלנו. בחברה בה יש לכל אדם שני ילדים, תוך עשרה דורות יהיו לכל אחד מאיתנו כבר אלף צאצאים. אחרי עשרים דורות, כבר מיליון ילדים בעולם יהיה צאצאיי. ההשפעה המצטברת שלהם משמעותית הרבה יותר מהפעולות היומיומיות שלי. הצאצאים שלנו הם שיקבעו איך ייראה העתיד, על כל היבטיו: באיזו טכנולוגיה ישתמשו? איך תיראה הכלכלה? האם עדיין נהיה מחולקים למדינות? לעמים? לדתות? איך תיראה הצריכה? המסרים והחינוך שנשאיר אחרינו הם שיקבעו את כל זה. אמנם, רוב האנשים האקולוגיים אכן מחנכים את ילדיהם לאקולוגיה – אך במה הם מתמקדים? בעיקר בפתרונות נקודתיים: מחנכים אותם לחסוך בפלסטיק ונייר, לייצר קומפוסט, לכבות את האור ועוד. כל אלו נחמדים, אבל הם פשוט לא מתייחסים להתקדמות ההיסטורית, הם מאוד נקודתיים וצרים. אנחנו יכולים לנחש שמתישהו בעתיד ממילא לא יהיה יותר צורך בנייר, ממילא כל מדינה תייצר קומפוסט מכל האשפה האורגנית שלה, וממילא התאורה תהיה חכמה וחסכונית עד ל-0 אנרגיה. אך לצד זאת, יהיו נזקים אקולוגיים אדירים אחרים שאנחנו לא יכולים לדמיין היום, כשם שלפני 300 שנה איש לא דמיין שיהיה דבר כזה "מכונית" שיזהם את הסביבה, ובוודאי שלא מטוסים, וגם לא חומרי הדברה או שאיבת מים בהיקפים הקיימים היום. למישהו יש מושג איך יראה העתיד? 

 

לכן, לחנך את הילדים לפי עצות מסוימות זה חסר משמעות בטווח הרחוק. במקום זאת, יש להעביר היטב את המסר המהותי – השאיפה לחיות חיים בהם התועלת גדולה מהנזק. לשם כך, כל אדם בתקופתו יצטרך לחקור ולגלות מה הצעדים החשובים שהוא יכול לבצע, וגם לשאוף לעבוד בעבודה עם תרומה גדולה לעולם. וזה הבדל משמעותי בין השלכנות לבין "סתם" שאיפה אקולוגית: השלכנות היא לא רק רשימת עצות, היא קודם-כול רעיון עקרוני.

 

למישהו יש מושג איך יראה העתיד?

שלישית, וזה אולי ההבדל החשוב ביותר: השלכנות לא עוסקת רק בטבע, ולא מפרידה בינו לבין שאר הממלכות. השאיפה ההשלכנית היא להיטיב עם כל מי שחי ומרגיש, ואין זה משנה איפה הוא חי, כמה הוא נדיר, וכמה הוא יפה לנו בעין. תחת זאת, השאיפה ההשלכנית היא גם שאיפה חברתית: שאיפה לביטחון ובריאות, שאיפה לכלכלה הוגנת, שאיפה להפחתת בעיות כמו דיכאונות, תאונות דרכים, מחלות, תקיפות מיניות ועוד. הגישה ההשלכנית מתחשבת גם בחיות המלוות את האדם: גם העכברים שפולשים אלינו הביתה ומפריעים לנו הם יצורים חיים ומרגישים ללא כוונות רעות (המוח שלהם, אגב, דומה מאוד לזה שלנו), ואין שום סיבה להתייחס אליהם כאילו חייהם לא חשובים או שהם לא מרגישים. לכן במקום להרוג אותם נעדיף להרחיק אותם. כך, אם המושג "אקולוגיה" מוגבל לבתי הגידול הטבעיים בלבד, הרי שהשלכנות מתייחסת לכולם.

 

לסיכום:

השאיפה ההשלכנית מחדשת מספר נקודות מהותיות בחשיבה האקולוגית, עד כדי כך שהשוני ביניהן הוא עצום: השלכנות היא רחבה יותר, ומייצגת הסתכלות עמוקה יותר ועקרונית יותר. היא איננה מוגבלת להסתכלות על הטבע בטווח הקצר, אלא היא הסתכלות שמתייחסת לכל ההשלכות האפשריות שלנו, על החברה ועל הסביבה הטבעית ועל הסביבה העירונית, גם עשרות אלפי שנים קדימה. אם בעוד אלף שנים, למשל, האנושות תקים מושבה על כוכב לכת אחר – לא תהיה משמעות לאקולוגיה כמו שאנחנו מכירים אותה היום, אך בהחלט תהיה משמעות לשאיפה ההשלכנית להיטיב עם הזולת.

השלכנות היא קודם כול רעיון עקרוני