הטבע העירוני מנקודת מבט השלכנית

 

כאשר מדברים על שמירת טבע, השיח בדרך-כלל מתמקד בשמירת הטבע הפראי, הבלתי מופר, זה שהאדם עוד לא בנה בו והתיישב בו. גם כאשר מדברים על טבע עירוני הדיון בדרך מדבר על אחת משתי המטרות: או לנצל את הטבע העירוני כדי לשמר את בית הגידול שסביבו (כלומר, לאפשר לחיות הבר של האזור לחיות בו או לעבור בו), או לספק משאב חינוכי/תרבותי. מעולם לא נתקלתי בדיון מקצועי שהתייחס לבית הגידול ביישובי האדם (ערים, כפרים וכו') כאל יעד לשימור בפני עצמו. כאן אני מבקש לטעון שגם הסביבה העירונית היא בית גידול לגיטימי, ואני משער שבעתיד גם דיונים מקצועיים יעסקו בה.

 

המילה "טבע" שמורה לסביבה הבלתי מופרת, ותחום אקולוגיה היום עוסק בשימור טבע, כלומר בשימור הסביבה הבלתי מופרת. המוסכמה היא שהסביבה העירונית היא לא "טבע אמיתי", ולכן אין סיבה מוסרית לשמור עליה. הערך האקולוגי שלה, לפי תפיסה זו, מסתכם לכל היותר בתמיכה בטבע שמסביב לישוב, למשל בתור מסדרון אקולוגי. כאשר מדברים על הסביבה הטבעית, ההנחה היא שהסביבה הזו היא מטרה ראויה בפני עצמה, ולא כדי לשרת מטרה אחרת. לנשרים, לחרדונים, ללוטרות – יש זכות לחיות בלי הפרעה או איום. אפילו בעלי חיים נפוצים, שאינם בסכנת הכחדה, יכולים להיות בעלי חיים מוגנים בזכות עצמם. כך גם בעלי חיים מקומיים שמתמודדים עם הסביבה העירונית, כמו הסלמנדרות בחיפה. אך כאשר מדובר על מינים מלווי אדם, פתאום היחס אליהם משתנה – הם חשובים לכל היותר בתור "שעשוע" או משאב תרבותי.

 

אני יודע שהדוגמה שלי תישמע אבסורדית, אבל תנו לי הזדמנות לנמק. חשבו על עכברים. עכברים הם מינים מלווי אדם, שמשגשגים בסביבה העירונית. איש היום לא קורא לשמור עליהם, בוודאי שלא במסגרת דיונים על שמירת טבע – מפני שהם לא באמת "טבע". אך אני שואל: אם הם חיים איתנו בעיר, מדוע לא ניתן לראות בהם חלק מהסביבה העירונית? ואם הם חלק מהסביבה העירונית שלנו, מדוע לא ראוי לשמור עליהם כשם שראוי לשמור על חיות הבר? רק מפני שהסביבה שלהם היא סביבה חדשה? רק מפני שזו סביבה שמבוססת על החברה האנושית? שני המאפיינים הללו לא רלוונטיים: אין שום סיבה לחשוב שבעל חיים ותיק וטבעי הוא "חשוב יותר", מבחינה מוסרית, מבעל חיים מלווה אדם. שניהם מרגישים ורוצים באותה המידה, ומבחינה מוסרית על שניהם צריך לשמור באותה המידה.

 

בעל חיים שאיננו מקומי יכול להזיק אם הוא מתבסס בסביבה טבעית ודוחק החוצה מינים מקומיים. אז הוא מכונה "מין פולש", וזו באמת בעיה. אך זה לא המצב במקרה של מינים מלווי אדם – הם חיים בתוך העיר ולרוב לא מאיימים על בתי הגידול הסמוכים (למעט מקרים חריגים).

 

במקרה של העכבר, קיימות עוד שתי סיבות עיקריות לכך שאנשים לא ממהרים לשמור עליהם: הראשונה היא שהם לא בסכנת הכחדה, והם מתרבים בקצב גבוה, ואף "גבוה מדי". גם בלי להיכנס לשאלה המוסרית על שימור מינים (האם עלינו לדאוג למינים או לפרטים האינדיבידואלים), הטיעון על גודל האוכלוסייה של העכברים לא רלוונטי. גודל אוכלוסייה הוא "גדול מדי" רק אם הוא מפר את המאזן האקולוגי, והרי המאזן האקולוגי שבעיר לא נפגע מכמות גבוהה של עכברים, מפני שהם עצמם האקולוגיה העירונית. כלומר, הכמות הגבוהה של העכברים היא חלק מהמאפיינים של הסביבה העירונית, מאפיינים שאינם פוגעים בבתי הגידול הסמוכים וגם אינם פוגעים בשפע העירוני עצמו (לעומת התרבות יתר של חתולים למשל, שמאיימת גם על הסביבה הסמוכה וגם על הסביבה הפנימית). איש לא יטען שהחרקים הם קבוצה מתפרצת, למרות שיש הרבה יותר חרקים מכל קבוצה אחרת (ויותר מכל שאר הקבוצות יחד). זאת מפני שכאשר מדברים על התפרצות מינים, ההתפרצות היא תמיד ביחס לכמות המאוזנת הטבעית של אותו מין. אם עכברים חיים בעיר בכמויות גדולות בצורה מאוזנת שלא מכלה את הסביבה, הרי שזו לא באמת התפרצות, זה פשוט מאפיין של הסביבה העירונית.

 

הבעיה השנייה עם עכברים היא הסכנה שבהם: הם יכולים להעביר מחלות. זו בעיה אמיתית, אך האם מישהו ניסה לפתור אותה לפני שהחלטנו שהפתרון היחיד הוא להדביר אותם? אפשר להעלות על הדעת כל מיני רעיונות לשילוב העכברים בטבע העירוני מבלי להיפגע מהם, למשל מערכת של מחילות נקיות או דרכים נוחות וידידותיות למנוע מעכברים להיכנס לתוך הבתים (יש צמחים שדוחים אותם, האם ניתן לשתול את הצמחים לצד המדרכות?). אני בכנות לא יודע איזה פתרון יעבוד, אבל איש מעולם לא ניסה לבדוק את זה, למיטב ידיעתי. אפשר לנחש שאם רק יחפשו, יצליחו למצוא מגוון של פתרונות שכרגע אנחנו לא מעלים על הדעת. אך כדי שזה יקרה צריך שיהיה למישהו חשוב מספיק לשמור על קהילת העכברים. נכון לעכשיו, נראה לכולם מובן מאיליו שעל חיות הבר חשוב מאוד לשמור וזה פשע חמור להרוג חיה בטבע (גם אם היא מפריעה לנו), ולצד זאת מובן מאיליו שעכברים הם מטרדים חסרי כל חשיבות ששום דבר רע לא יקרה אם הם ימותו. זה בדיוק הפער שאני מתנגד לו. בעל חיים הוא בעל חיים.

 

אפשר להקל ראש ולומר שבעוד שהלוטרה, למשל, היא בסכנת הכחדה בגללנו, הרי שהעכבר הוא במצב הפוך – הוא משגשג בזכותנו, ולכן זו "זכותנו" המוסרית לדלל אותו. אבל השגשוג של העכבר הוא פיצוי חלקי מאוד על הנזק שלנו, כך שאנחנו עדיין נשארים ב"חובות". כלומר, נכון אמנם שהעכבר משגשג בזכותנו, אך הוא משגשג בזכות השטח שגזלנו מחיות הבר וגרמנו להתמעטותן. הרסנו בית גידול (טבעי) ובמקומו יצרנו בית גידול אחר (עירוני). המינימום שאנחנו יכולים לעשות הוא לאפשר לבית הגידול החלופי לשגשג.

 

למעשה, ישנם מקרים בהם השפע הביולוגי גדול יותר בסביבת מגורי האדם. אמנם בדרך-כלל זה לא המצב (ראו מחקר בנושא בסוף), אך ככל שיחלוף הזמן, ואם זה יהיה מספיק חשוב לציבור, ייתכן שנמצא דרכים לתמוך בקהילות של בעלי חיים בעיר עד כדי כך שהעולם העירוני כולו יהיה בית גידול שופע יותר מאשר הטבע שהיה בו לפניו, ובעתיד הרחוק אולי כדור הארץ כולו יהיה בית גידול חדש, שונה אמנם ממה שהיה בו לפני המהפכה החקלאית, אך שופע יותר. התסריט הזה יכול להישמע לנו מאיים ולא אקולוגי, מפני שהוא מתאר מציאות בה הטבע (בחלק מהמקומות) נעלם ובמקומו יש רק ערים עם הרבה בעלי חיים. אך זו בדיוק התפיסה שאני מציע: אולי הסביבה העירונית היא טבע לגיטימי בפני עצמה. היום קשה לנו לראות זאת מפני שהסביבה העירונית המודרנית היא עוד חדשה, אך ייתכן שבעוד כמה מאות או אלפי שנים, העיר תהיה עובדה נתונה וכבר תיראה כמו חלק טבעי מהנוף. בעלי החיים שבה יזכו למעמד סטטוטורי של הגנה ויעד שימור. מנקודת מבט של השלכנות (השאיפה להיטיב עם כלל הפרטים החיים), אין כלל חשיבות להבחנה בין טבע לבין מה שאיננו טבע – השאיפה היא עולם שופע יותר ונוח יותר. כל בית גידול היה חדש מתישהו, ו"הרס" את הטבע שהיה שם לפניו. אני מציע לראות בעיר בית גידול לגיטימי.

 

מלבד עכברים, הסביבה העירונית עשירה גם בציפורי שיר, קיפודים, שבלולים, תיקנים, שממית הבתים ועוד. חלקם זוכים לפופולריות בזכות האסתטיקה שלהם, ביניהם בעיקר ציפורי שיר וקיפודים. טיפוח ציפורי שיר בחצר כבר נהיה חלק נפוץ בתרבות הגינון, אך זה מה שזה בינתיים: גינון. זה עוד לא לגמרי נתפס כאקט של שמירת טבע. אנחנו כן רואים את המגמה הזו בהמלצות לגינון עירוני שמזמין מגוון של ציפורים, וגגות ירוקים שתומכים בציפורים ופרוקי רגליים (ואפילו מספר מחקרים על קירות ירוקים שתומכים בשבלולים). אלו ניצוצות משמחים של גישה שמקדמת שמירה על הטבע העירוני, אך הם עדיין שלב ביניים. עדיין ציפורי בר אזוריות מקבלות מעמד גבוה יותר בשיקולי טבע עירוני (בודקים אילו גגות ירוקים תומכים בציפורים מהסביבה), אך לצד זאת אנו רואים גם תמיכה בציפורים שהרחיבו את תחום תפוצתן הודות ליישובי האדם, ועם הזמן אנו צפויים לראות יותר תמיכה בבעלי חיים שאינם בהכרח חלק מהנוף הטבעי הבלתי מופר.

 

לכל מי שרוצה כבר עכשיו לתמוך בבית הגידול שסביב ביתו, אמליץ לשתול צמחים מניבי פרי (על הקירות, על הגג, ואם יש חצר אז בחצר), לייצר קומפוסט (שמחזיר חומרי הזנה לסביבה), ולהמעיט בחומרי הדברה ובאור מלאכותי ככל הניתן.

 

 

מחקר על שפע ביולוגי בסביבת ישובים:

https://libres.uncg.edu/ir/uncg/f/S_Richter_Urbanization_2016.pdf