אנו נוטים להתייחס לדיונים סביב איכות הסביבה כאילו היו מותרות, ונוכל להתפנות אליהם רק אחרי שנטפל בנושאים "החשובים באמת". אך המציאות מראה לנו שאיכות הסביבה היא אחד מאותם נושאים חשובים באמת.
בכל סבב בחירות חדש אנחנו מתחילים להתלבט איזו
מפלגה הכי טובה לנו, ולשם כך אנחנו צריכים להחליט קודם מה הנושא הכי חשוב לנו.
אולי זה ביטחון, מפני שהוא עוסק בחיים עצמם? אולי כלכלה, מפני שהיא קובעת אילו
חיים בדיוק יהיו לנו? לצד כל אלו קיים גם הנושא הסביבתי – אך הוא מעולם לא היה
במוקד הדיון הפוליטי. הוא סתם בזבוז זמן, סתם נושא של כמה היפים שלא מבינים מה
חשוב באמת, כאלו שעצים חשובים להם יותר מביטחון. נכון?
אז זהו
שלא. על פי חישובים מעודכנים, בשנה ממוצעת נפטרים בישראל בין 1,600 ל-2,300 אנשים
בגלל זיהום אוויר. לשם השוואה, בכל האינתיפאדות של ישראל יחד (הראשונה והשנייה,
התקופה שאחרי הסכמי אוסלו, ואינתיפאדת הסכינים) נהרגו בערך 1,500 ישראלים,
והאינתיפאדות האלו נמשכו יחד קצת יותר מ-18 שנים, שהן פרק זמן בו נהרגים בין 30,000
ל-40,000 אזרחים מזיהום אוויר. כלומר, זיהום אוויר מסוכן פי 20 יותר מאותן
אינתיפאדות שראש ממשלה גרוע – כך מפחידים אותנו לחשוב – יגרום להן. וזה רק זיהום
אוויר לבדו, עוד לא דיברנו על זיהום מים, על שינויי אקלים (שגורמים לכמות מוגברת
של שריפות), על חוסר איזון אקולוגי (שמגביר את כמות הטפילים) ועוד.
אז
ראינו שלנושא הסביבתי יש השלכות על "החיים עצמם" לפחות כמו הנושא הביטחוני
(אם לא יותר). אבל לא בכך מסתכמת חשיבותו: גם בלי למות, אנשים רבים מתמודדים עם
סרטן, סוכרת, אסתמה, מומים מולדים, עקרות ועוד שלל תופעות שנגרמות מזיהום אוויר.
ולא רק בני אדם סובלים. גם בעלי החיים שחולקים איתנו את שטח הארץ מתים בכמות
מוגברת בגלל מפגעים סביבתיים, בהיקף יותר גדול הרבה יותר מאיתנו, כי להם אין
תרופות, ניתוחים, מזגן, בית עם קירות ושאר הכלים שמאפשרים לנו להתמודד עם תנאי
הסביבה. הרס הטבע גם פוגע בתיירות ושירותי המערכת בכלל, ולכן גם בכלכלה.
ולמרות
כל אלו, עדיין הנושא הסביבתי נתפס כנושא שולי. למה? אפשר אולי לשער שזה בגלל האתוס
הציוני של מוות למען המולדת ("טוב למות בעד ארצנו"), כאילו רק מוות ביטחוני
הוא מוות אמיתי. אבל נראה שבכל העולם המערבי, ולא רק בישראל, נושאים סביבתיים
נתפסים כנושאים שוליים. וכשפעם בכמה זמן קמה איזו גרטה טונברג – היא נהיית מושא
ללעג, ודואגים להזכיר לנו שהיא "לא באמת מדענית" (ברור שלא! היא פעילה
חברתית שמזכירה לנו את מה שהמדענים האמיתיים כן אומרים, ואנחנו מתעלמים). אפשר
להעלות השערה שהפער הזה נובע מאינטרסים כלכליים: חברות נפט ומפעלים מזהמים אחרים
לא רוצים שהעסקים ייפגעו. זה אכן הסבר מתקבל על הדעת, וכבר ראינו איך חברת דלק
דאגה ללעוג לטונברג עד כדי הסתה לאלימות מינית (קישור לכתבה בסוף). אבל קיים הסבר
נוסף, גם הוא סביר בעיניי, והוא שאנחנו נוטים לחשוב על נושאים בצורה ויזואלית, ולכן
ככל שקל יותר לדמיין את הנושא – כך הוא יותר מדאיג אותנו. קל הרבה יותר לדמיין
מחבל שניגש ודוקר מאשר זיהום אוויר שמשפיע לאורך זמן על הבריאות שלנו ומסכן את
חיינו. הראשון הוא מקרה מידי וברור, השני הוא תהליך עקיף שקשה להפנים אותו. אבל
אנחנו צריכים להיות חכמים ולנסות להפנים את הנושא גם אם זה קשה. אולי הפער הזה גם
נובע מהעובדה שהתקשורת מעדיפה לדווח על סוגיות ביטחוניות מאשר על סוגיות סביבתיות,
מפני שהן מביאות יותר רייטינג. אולי.
זה לא
כל כך רלוונטי מה הסיבה לפער הזה, חשוב יותר שנבין שהפער הזה קיים ושהנושא הסביבתי
הוא נושא חשוב מאוד שלא זוכה למספיק תשומת לב בבמות המשפיעות.
https://www.mako.co.il/women-agenda/Article-47603ed3755a071026.htm
זו עוד דוגמה לכמה שהאדם לא רציונאלי. אפילו בשיחות על השלכנות אנשים לפעמים מזיזים את הדיון למקום של מעשים טובים (שזה גם חשוב, אבל כשזה בא על חשבון נושאים מרכזיים בהם עוסק שיח השלכני - זו כבר יציאה מפרופורציות).
השבמחק